זיטיטוס

זִיטִיטוֹסor זִיטִיוְטוֹס m. (ζητητός or ζητευτός, sub. θανεῖν, cmp. Tobit 1:19, a. מתבקש Taan.29a) one who is sought for to be put to death, a fugitive from justice, outlaw. Gen. R. s. 32, beg.; s. 38, beg.; (Yalk. Ps. 631 זיאטטווס; Ar. ed. Koh. זיטייטוס, Var. זיטויט׳, זיטיט׳) עשה אותו ז׳ declare him an outlaw, and he will be like (legally) dead